<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ג</h1>
<h2>דף כא.</h2>
גרסינן בירושלמי דשביעית (דף ט"ו ב') משגלו נפטרו וכשעלו בימי עזרא קבלו עליהם חיוב מעשרות מאיליהם והסכים הקב"ה על ידם, פירוש היו יכולים להניח הרבה כרכים מלקדש יותר ממה שהניחום ושמא גם הכל היו יכולים להניח מלקדש אם היו רוצים ולא היו נענשים אלא קדשו קצת לחייבו בתרומה ומעשרות מן התורה (ע"פ יבמות פ"ב ב' תד"ה ירושה וסה"ת הלכות א"י דף ע"ח א'). ורבינו משה כתב (תרומות פ"א הל' כ"ו) שלא הועיל הקידוש לענין תרומות ומעשרות לחייבם מן התורה כאשר יתבאר בסוף המצוה. כתב רבינו יצחק בתשובה אחת (הובא ביבמות פ"ב ב' תד"ה ירושה) לפי דעתי אין שום חכם שיאמר שקדושה שניה היתה בזמן בית שני מדרבנן למעשרות דלא משתמיט בשום מקום בתלמוד שיאמר כן שום חכם אלא משמע בכל מקום דמן התורה נהגו תרומות ומעשרות ושביעית וביכורים וכל מצוות התלויות בארץ בזמן בית שני, וכן ישנו בירושלמי דשביעית פרק ששי (דף ל' ב') ויעשו כל הקהל השבים מן השבי וגומ' סוכות כי לא עשו סוכות מימי יהושע בן נון (נחמי' ח' י"ז) ולמה יהושע בן נון פגם הכתוב בכבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורים היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורים היו ונתחייבו, ורבי יוסי ברבי חנינא אומר מדברי תורה נתחייבו שנאמר (דברים ל' ה') אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך שתהיה מן התורה והטיבך והרבך מאבותיך מה אבותיך פטורים היו ונתחייבו אף אתם הייתם פטורים ונתחייבתם אבותיכם לא היו עליהם עול מלכות (ולא נתחייבו) ואתם אף על פי שעליכם עול מלכות נתחייבתם, אבותיכם לא נתחייבו עד לאחר כיבוש וחילוק ואתם כיון שנכנסתם נתחייבתם, אבותיכם לא נתחייבו עד אחר שקנו כולה ואתם ראשון ראשון קנה ונתחייב, רבי אליעזר אומר מאיליהם קבלו עליהם תרומות ומעשרות שנאמר (נחמי' י' א') ובכל זאת אנו כורתים אמנה וגומר פירוש זה מקרא כתוב בסוף עזרא וכתב שם בכורים וחלות תרומות ומעשרות דמשמע שכל זאת קבלו עליהם מדעתם בברית שכרתו עד כאן הירושלמי, וכתב רבינו יצחק נראה לי שבזה נחלקו דרבי יוסי ברבי חנינא אית ליה קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא ומכח קדושה ראשונה היה מתחייב מן התורה ראשון ור' אליעזר סבר לה לא קדשה לעתיד לבא וגם לא הוטל עליהם לקדש אלא מאיליהם קבלו עליהם לקדש ומיהו כיון שקדשו קדוש מן התורה, וכמו שקדושה ראשונה לא היתה אלא לשעתה כך קדושה שניה לשעתה כרבנן (כרבי) [דרבי] יוסי. ובמקומות אחרות מביא בירושלמי מאיליהם קבלו לומר שתרומה בזמן הזה דרבנן כי ההיא דמסכת תרומות (דף נ"ז א') שהבאתי בהלכות הגעלה.
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלה קדושתם שקדושה ראשונה קדשה לשעתה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד כדאמר רבי בפרק קמא דחולין (ו' ב'—ז' א') שקידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא (ע"פ רמב"ם תרומות פ"א ה"ה) וכן אמר רבי יוחנן במדרש רות (פרשה ד' פיסקא ה') וגם רבי יהושע בן לוי אומר כן בבראשית רבה (שיטה חדשה) בפרשת ויחי. כשעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה העומדת לשעתה ולעתיד לבא (לשון רמב"ם שם) כדתניא בסדר עולם (פרק ל' והובא ביבמות פ"ב ב') רבי יוסי אומר והביאך ה' א-להיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה (דברים ל' ה') ירושה ראשונה ושניה יש להם ושלישית אין להם שהרי שניה לא פסקה, ואמר מר במסכת חולין בפרק קמא (ז' א') הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל לקדשם בשניה כדי שיסמכו עניים עליהם בשביעית, פירוש (רש"י) להשכיר עצמם לחרוש ולזרוע וליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני, ורבינו הקדוש (חולין ו' ב') התיר בית שאן מאותם המקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל ופטרה מן המעשרות (ע"פ רמב"ם שם ועי' ראב"ד וכס"מ).
